רבקה נולדה בביבולר – כפר קטן בגבולה המזרחי של רומניה – למשפחה דתית, כאחרונה מחמישה אחים ואחיות. לתנועת השומר הצעיר הצטרפה כבר בילדותה המוקדמת, עת הלכה בעקבות אחיה הגדולים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלצה המשפחה, שנותרה ברומניה, לעבור לעיר המחוז יאסי. באותה עת נכלא אביה באשמת השתייכותו למפלגה הקומוניסטי\ ושני אחיה הבוגרים עלו לישראל. מאחור נותרו נשות המשפחה ללא תמיכה והתקיימו אך בקושי. בתום המלחמה עלו גם הן לארץ, אך רבקה עלתה אחרונה בגלל מחוייבותה להדרכה ב"השומר הצעיר". בסוף 1949 הצטרפה רבקה למקימי קיבוץ מגן. במגן היא הכירה את זאב פרויליך (דרור), והוא הפך לבעלה, עת התחתנו בשנת 1952.
בימים הראשונים בקיבוץ הוא עבדה בלול ואחר כך יצאה ללמוד חינוך ועבדה בגן הילדים של קיבוץ גבולות השכן. בנם של רבקה וזאב – יובל – נולד בשנת 1952, ובתם טל בשנת 1959.
לאחר שנים מעטות בגן הילדים ובעבודות שונות בקיבוץ, כנהוג באותן השנים – בלול, במטבח וכאקונומית , היא עברה הסבה להנהלת חשבונות, ושנים רבות בהמשך היא עבדה בהנהלת החשבונות.
ושוב עברה הסבה מקצועית, למדה ספרנות והפכה לספרנית של קיבוץ מגן. עבור רבקה הספרייה הייתה משאת נפש, עבודה ותחביב כאחד, עד שלפעמים התלוננו עליה, שהיא חיה בספריה, גם כאשר היא בבית. היא היתה קוראת בלתי נלאית . במהלך 50 שנות עבודתה בספריה היא עמדה על כך, שהספרייה תישאר פתוחה לקוראים, תלמידים, לסטודנטים ולכל דיכפין. דלתה לא ננעלה לעולם. בזקנתה בילתה רבקה יחד עם ותיקות כמוה כל יום בספריה והמשיכה בעבודתה, הפעם כבר בהתנדבות.
במשפחה היוותה רבקה עוגן לילדיה ולנכדיה, ומאוחר יותר גם לניניה – אלו היו גאוותה הגדולה. כאמא היתה מעורבת בחוויותיהם של ילדיה הקבוצות הילדים ודאגה, שלא יאונה להם כל רע במסגרת של "חברת הילדים". גם כשחלק ממשפחתה הקרובה התפזר בארץ ובעולם, היא דרשה, שיגיעו בקביעות לקיבוץ לארוחות בשבתות. ואז היא פינקה אותם בעוגות טעימות, במרקים סמיכים, ב"גפילטע פיש", בקניידלך ובשאר מטעמים מהמטבח הרומני.. המתנות שנהגה להעניק לנכדיה היו, כמובן, ספרים.
רבקה היתה דוגמה לקיבוצניקית במלוא מובן המילה. את החלטות הקיבוץ היא קיבלה כפשוטן, בלא ביקורת וכמובנות מאליהן. הקיבוץ היה בשבילה בית ומשפחה, וכאשר עבר הקיבוץ להפרטה, לא היה חלקה עם אלה, שרצה לשנות.
השנים האחרונות בחייה לא היו פשוטות. היכולת שלה לשתף ולהשתתף במה שמתרחש סביבה דעכה, אך היא היתה עדיין ערה לסביבתה. כשחברי הקיבוץ נאלצו להתפנות מהקיבוץ בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023 עברה רבקה יחד עם בעלה זאב לבית של דיור מוגן בגבעתיים. היא חזרה לקיבוץ להיקבר בו רק לאחר מותה.
