דוד נולד בחיפה, אח בכור מבין שניים. הוריו פנינה ויונה ז"ל היו ציונים ועלו מפולין מעיירה בשם סניאטין. דוד בילה את

שנותיו הראשונות בחיפה

 ולאחר מכן בכפר אתא הלא היא קריית אתא של היום. המשפחה חיה בצנעה בתקופה בה כולם היו פועלים. המעבר לכפר אתא יצר לדוד מרחבים בלתי נדלים להתפתחות בטבע. הקשר הראשוני שלו לחקלאות היה דרך שני חקלאים ותיקים שהשתמשו בכלים חקלאיים "של פעם". דוד היה נוהג להסתובב במחיצתם ובשעות המנוחה של הכלים בדק ובחן כיצד הדברים "המשונים" עובדים. בבניין בכפר אתא שהיה חלק מחאן תורכי הפעילו את הקולנוע הראשון במקום, ושם כנראה נוצר הקליק הראשון של אהבתו לסרטים

דוד נולד עם חוש טכני וחוש מוזיקלי. בביתו לא היו כלי נגינה מלבד חלילית וחליל אלט. אצל חברים היה פסנתר ושם דוד מימש מדי פעם את יכולותיו המוזיקליות. תקופת החלוציות והאהדה לתנועות הנוער באותם ימים הביאה את דוד להצטרף ל"שומר הצעיר". בין לבין היה עסוק בפירוק והרכבה של אופנים, בנה שולחן ביליארד והביא חברים למשחק. דוד היה ער מבחינה פוליטית ובשלב מסוים הצטרף לחסידיו של משה סנה. בשומר הצעיר התגבש גרעין שכלל את כפר אתא, קריית חיים ותל אביב צפון ונוצר גרעין שהתגייס לנחל - גרעין פלד שיועד לקבוץ מגן

במגן הקים דוד משפחה והתחתן עם נועה בת קיבוץ כנרת, להם נולדו הילה, אביטל, אורית ורותם אותם גדלו יחד בקיבוץ, ובהמשך נוספו גם שלושה נכדים
שנותיו בקיבוץ התאפיינו בעשייה רבה. בשנים הראשונות עבד בפלחה ולאחר מכן היה נהג המשאית שהובילה אספקה לקיבוץ ותוצרת לתנובה. דוד ניחן בכישרון טכני יוצא דופן ושמו יצא לפניו כמומחה היודע לתקן כל דבר. במשך 36 שנים עבד במוסך מגן שם היה מאוד דומיננטי ונודע בידע הרב, במומחיות ובמקצועיותו בתחום. במהלך השנים הוא עסק בתפקידי ריכוז שונים, בהם היה מנהל הכולבו ופעמיים מרכז הקניות של מגן. בזמנו הפנוי עסק בתיקון שעונים, מכונות כביסה ומכשירים חשמליים לחברי הקיבוץ ותמיד מכל הלב. דוד התמחה וניהל את הביטוח בקיבוץ במשך 23 שנים והמשיך לעבוד בתחום זה גם לאחר יציאתו לפנסיה. הוא אהב והיה אחראי ומסור לעבודתו עד יומו האחרון

בנוסף לכישוריו הטכניים, דוד גם אהב מאוד לבשל והפליא בכך. הוא למד בבית ההורים את עקרונות הבישול הפולני ונהג לפנק במאכלים מהבית - גפילטע פיש, מרק קניידלך ועוד. במסגרת תחביביו הוא גם אהב להמציא פטנטים שחלקם הפכו לנחלת הכלל כמו מוט המחובר לאופני הילדים כשלומדים לרכב. הוא אהב לפתור תשבצים והיה אלוף בכך. עושר ידיעתו בשפה היה מעורר השראה ובכלל, הוא ידע לספר סיפור ולתבל אותו בהומור באופן שהיה ייחודי לו. דוד היה נהג מעולה והכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה. הוא היה נדיב וטוב לב. תמיד מוכן לעזור לכל מי שנזקק, אם בתיקון מכשירים, שעונים או הסעה לשדה התעופה באמצע הלילה להביא או להחזיר חברים ועשה זאת מכל הלב.
דוד היה איש משפחה נפלא, חם, מסור ואהוב ומתחת לחזות הקשוחה היה איש רך וטוב לב עם חוש הומור משובח. הוא היה סבא למופת והיה לו קשר קרוב מאוד עם נכדיו איתם בילה שעות רבות במשחקים, סיפורים, טיולים והרבה הומור וצחוק
.את חייו סיים בשקט ובהתמודדות באומץ עם מחלה, לאחר שכלו כוחותיו כשמסביבו משפחתו האוהבת
!אוהבים וזוכרים אותך תמיד