אמנון נולד ב שנת - 1936 לפולה רובחה ושמואל קושילביץ בחיפה. הוריו הציונים ה גיעו

כחברי תנועת השומר הצעיר להגשמה בארץ ישראל. אמו, פולה, הגיעה מהעיירה

וולוצלאבק אשר בפולין, ואביו, שמואל, הגיע מווילנה, אז פולין והיום ליטא. אמנון היה

הבן הבכור, אח ליורם הצעיר. כשהיה בן שנתיים, עברו הוריו לתל אביב. הוא גדל

ברחוב קרן קיימת )היום שד' בן גוריון(, מספר בניינים מביתו של דויד בן גוריון, שם - -

הצטרף לתנועת השומר הצעיר קן צפון, בה עיצב במידה רבה את תפישת עולמו

והשקפותיו. עוד בבית הספר ובהמשך בתנועה, היווה שם משפחתו קושילביץ את –

הבסיס ו ההשראה לכינוי "כושי" שדבק בו וליווה אותו כל חייו. אמנון השלים לימודים

בבית הספר המקצועי "שבח" בו למד חשמל. הוא סיים את הלימודים בגיל 17 , ועבד

במפעל לייצור גנרטורים חשמליים.

אמנון התגייס עם הגרעין מהתנועה לנח"ל, עמו הגיע לקיבוץ מגן. בהמשך יצא

ל"אחוזים" ולקורס מ"כים, ואף השתתף במבצע קדש בשנת 1956 . בגרעין ובתנועה

הוא פגש את אסתר )אריקה( מילר, והשניים נישאו במהלך מבצע קדש, כשכושי מגיע

לחתונה ברגע האחרון בעודו לבוש מדי צבא.

כושי ואריקה הקימו את ביתם בקיבוץ מגן, וילדו שלושה ילדים: דורית ) 1957 (, דרור

( 1960 ( וניר ) 1966 (. בקיבוץ מילא כושי תפקידים רבים, ובהם חשמלאי, גזבר ומרכז

קניות, מנהל ייצור במפעל ועוד. בנוסף, הוביל כושי פרויקטים גדולים כגון הכנת

תשתיות והכנסת טלפונים קוויים לכל דירה בקיבוץ בשנות השמונים, והפרטת חדר

האוכל במהלך שנות האלפיים. אך יותר מכל אהב כושי את העבודה החקלאית. במשך

שנים רבות עבד בפלחה ובשלחין, כשהוא אחר אי לגידולים כמו גזר, בוטנים ותפוחי

אדמה. עבודת האדמה הייתה עבורו מקור גאווה והסבה לו קורת רוח רבה.

כחלק מהוותיקים ומקימי הקיבוץ, כושי היה שייך לדור הנפילים. דור שהקים את

המדינה, עזב מסלול חיים נוח ופנה לאתגר הראשוני של הקמת קיבוץ מרוחק ובעל

אורח חיים מהפכני, תוך מאבק קשה ויו ם יומי וחיפוש אחר דרך נכונה וצודקת יותר -

מבחינה חברתית. כושי זכה להערכה וחיבה רבה מחברים בקיבוץ על דמותו ופועלו,

ונתפס כאחד מעמודי התווך.

לקראת סוף חייו, בעקבות מחלת הסרטן שהתפרצה והתפשטה בו במהירות רבה,

סיכם כושי שחייו היו יפים ומלאים, שהוא שלם עם דרכו ובחירותיו, וגאה במשפחתו על

הבנות, הבנים, הנכדים, הנכדות והנין שעוד הספיק להכיר. על מצבתו ביקש לכתוב:

״הוא היה אדם פשוט, רבבות ישנם כמוהו״ )משפט הלקוח מתוך שיר של אלכסנדר פן(.

משפט המאפיין את הצניעות והביטחון אותם הקרין בחייו ובמותו. בן 83 היה במותו.

יהי זכרו שורר בלב כולנו .