יצחק שרגא קורן נולד בת"א בתאריך כט' באדר תש"י, 18.3.1950 לנעמי ויוסף קורן.
אח בכור לאסתר וליאורה.
ב- 23.12.1981 נשא לאשה את עפרה, בת קיבוץ פרוד, ונולדו להם חמישה ילדים –
יונתן, יאיר, הדס, שיר ויפתח.
ביום יג' כסליו תשע'ב, 9.12.2011 נפטר יצחק ממחלת הסרטן, בגיל 61.

ליצחק היתה נגיעה בתחומים רבים ועשייה למען החינוך דרך סקרנות, מחקר, יצירתיות ומנהיגות חינוכית, אך לפני הכל הוא היה האיש של עפרה, איתה החליט להקים ביתו במגן ויחד הולידו את חמשת ילדיהם. עוד לפני כל זאת – הוא היה אדם, אדם מיוחד שאנו גאים שהיה אבינו והיתה לנו הזכות לגדול לצידו ובדרכו.
יצחק היה מנהיג, של עצמו וחייו, ומנהיג המשפחה בשיתוף מלא עם עפרה. בדימוי לעץ - אמא היתה השורשים ואבא הגזע. ללא שני אלה לא היו הענפים יכולים לצמוח. הוא היה גם מנהיג חברתי בקיבוץ, ראה תמיד את חשיבות החברה הבריאה, המתחשבת, סולידרית וקשובה. הוא דאג שדרך ה"מקלחת הציבורית" (אותה ייסד) ידע הציבור את דעותיו. מעבר לכך הוא לקח על עצמו תפקידים רבים בהם ראה יכולת להשפעה על המצב החברתי בקיבוץ – ועדת תרבות, רכז משאבי אנוש, רכז צוות הע"מ, מזכיר הקיבוץ ועוד.
יצחק היה מחנך. הוא החל כמורה ומחנך בבית הספר מעלה הבשור ובהמשך גם בניצני אשכול. הוא היה מחנך של חברת הנוער עלומים ובהמשך פיתח בעבודת הדוקטורט שיטת לימוד חדשה המלמדת דרך פרויקטים שהתלמידים מכינים בעצמם. יצחק לימד וגם ריכז תוכניות לימוד במכללת קיי, הדריך נוער יהודי בתכנית "ג'יטלי", ריכז והביא לארץ את שיטת high take high שבסיסה הוא שהתלמידים הם יצרני ידע ולא רק צרכני ידע כפי שהיה מקובל.
היו ביצחק סקרנות ויצירתיות גדולות, והן שהובילו אותו לתחומים בהם עסק ולהשפעתו כמנהיג חינוכי. כבר בילדותו היה מנסה להכין פצצות, מתנסה בחומרים שלא הכיר, לחקור, לשאול שאלות, להמציא ושוב להמציא. הוא חיפש את הדברים המיוחדים והיחודיים בכל עניין, החל מאיך לחגוג ימי הולדת לילדיו, דרך המצאת שיטות לימוד חדשות, ועד לדרך מלחמתו במחלה.
אבא היה רודף צדק, תמיד דאג לחיות בצורה ההגונה ביותר וגם לדרוש צדק במעגלים הרחבים יותר דרך כתיבתו ומתן דוגמה בעבודתו. הוא היה אדם אמיץ, לא לקח את חייו כמובנים מאליהם אלא בחר לעשות דברים בדרך בה האמין. לעיתים זה היה קשה ולא נוח. הוא ואמא החליטו החלטה לא פשוטה – לקבל את בחירות ילדיהם כפי שהן. גם את הבחירות שהיו קשות עבורם ליוו וחיזקו באהבה ומסירות. הוא היה אדם שהשרה בטחון ונועם על הסובבים אותו, שקט, יציב ובוטח כאב, כבעל וכאדם.
בסוף שנת 2010 נתגלתה בגופו מחלת הסרטן והוא בחר להלחם בה. המסע היה קשה אך גם מסע של למידה גדולה, אהבה, פתיחות, קבלה, מסע של רגעי כאב ואושר, מסע שכנראה ילווה אותנו שנים רבות. הוא התמודד עם המחלה בדרך יצירתית ואמיצה.
אבא נפטר בביתו לאחר שנת מחלה, כשלצידו בני משפחתו.

מודה אני לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי ועם ארצי,
ועם כל העולם והאדם אשר בראת.
יהי זכרו ברוך.3.1950