חנה נולדה ב-16/1/1931 בעיר חושי אשר ברומניה למשפחה יהודית, מסורתית וחילונית. את תקופת המלחמה  כמו כל יהדות רומניה לא הייתה קלה עבורה. הלכה עם הטלאי הצהוב, נזרקה מבית הספר הרומני וגם קיבלה מכות מחוליגנים רומנים ברחוב. 23 באוגוסט 1944 זה יום שחרור רומניה ע"י צבא האדום  זה גם יום שחרור יהדות רומניה מסכנת ההשמדה שלה אשר היה מתוכנן  לחודש דצמבר לאותה השנה.

אחרי התאריך הזה- מתרחשים שני אירועים בחיה של חנה אשר השפיעו על דרכה העתידית.

האירוע הראשון היה כשחנה מצטרפת ל"השומר הצעיר". בקן, היא פעילה בשכבת הצופים  משתתפת בפגישות אזוריות שם נפגשה לראשונה עם מאיר, ויוצאת בקיץ למחנה באפלינה  לאותו המקום בו במחנה הבוגרים מכריזים על הקמת קיבוץ מגן. ובמחנה הזה  מקבלת את ההודעה שהיא עולה ארצה. ישר  משם מבלי לנסוע דרך הביתה, אמה מגיעה לבוקרשט כדי להיפרד ממנה, ילדה בת 15 בלבד, מעפילה עם  מעפילים אחרים דרך יוגוסלביה, עולים לשתי אניות. בדרכם לארץ, אנייה אחת טובעת  מעבירים את העולים וזורקים את כל הציוד האישי לים. האנגלים עוצרים את האניה ומעבירים את המעפילים למחנה עתלית. עם שחרורם חנה מגיעה עם חבריה למסילות במסגרת חברת הנוער ג'. כהמשך לחינוך שקיבלה בתנועה ברומניה, מתחזקת אצל חנה האידאה לבנות את חייה במסגרת קיבוצית. האירוע השני בחייה-הפלמ"ח סך הכל בת 17. כל הקבוצה היא במסגרת הכשרה מגויסת. בנים ובנות כולם יחד במלחמה. ביום הראשון למלחמה, ביום הכרזת המדינה 15/5 שלושה חברים של חנה נופלים בקרב מלכיה. חנה עולה בדרגה והיא מפקדת פלוגת בנות - מ"פית. מנהיגות, מסירות, ערכים, דייקנות, חברות, ידידות זה מה שקיבלה חנה בתקופה הזאת.

המלחמה ההיא מסתיימת. חנה מקימה עם חבריה ועוד שני גרעינים את קיבוץ ברעם אשר בגליל. היא עוברת לשובל שם התחתנה עם משה ונולדה להם דרורה. בשובל עובדת כמטפלת ילדים. לאחר שהם נפרדו, היא מתחתנת עם מאיר ועוברת עם דרורה למגן.

כאן בונה את הקן המשותף, 60 שנה יחד, נולדו אמירה ודורון וכיום  נוספו עוד 8 נכדים ונינה אחת בינתיים. חנה נקלטה היטב במגן היות והיה לה בסיס לכך. הבסיס היה מבוסס על הערכים שקיבלה בתנועה ובפלמ"ח. ערך העבודה היה ממש מקודש אצלה. בתחילה עבדה בנטיעת הפרדס - החבר'ה קראו לזה פרדס חנה. שנים רבות עבדה במכבסה לא בתנאים הנמצאים כיום. תלית הכביסה  הרטובה על חבלים עבודה כלל לא קלה אפילו בשביל בחורה יחסית צעירה. לאחר שנים רבות מסיבות בריאותיות מסיימת היא את עבודתה במכבסה.. משם היא עוברת לעבוד בחנות מגנטה.

בתקופה זאת היא ניהלה גם את הכל-בו, מוכנה תמיד בכל עת להיות לרשות החבר כי זה לא רק מקום עבודה-בראש וראשונה דאגה  ויחס כלפי החבר. ותפקידה השני בעל חשיבות היה במשך תקופה ארוכה הטיפול במתנדבים קשר הנשמר עם רבים מחו"ל עד יומה האחרון.

ומי לא הכיר בקיבוץ את חנה כפותרת התשבצים בעלת הפרסים הרבים. ומי לא ידע שאין מסיבה ללא העוגות של חנה ומי לא הכיר בין החברות את המתכונים שלה?

זאת הייתה חנה - תזכורת לאלו שהכירו אותה  בדרכנו המשותפת לבניית הקיבוץ שלנו, ואולי  לידיעתם של אחרים.

זאת חנה, שכה אהבנו.