אבא יקר שלנו

הדרך האמיתית להסתכל על מהלך חייך ועל הנגיעות שהיו לך בנשמתם של כל כך הרבה אנשים, צריכה להעשות דרך הלב הרחב, והאופטימיות כדרך חיים.

החלוציות, הנחישות והדבקות בציונות ובערכי השומר הצעיר היו מתווי דרך במהלכים רבים בחייך, אליהם נרתמת בכל הכוח.

ההעפלה לארץ בספינות המעפילים, עם אלפי פליטי שואה מרומניה, כשחבורת נערים בני 18 חברי השומר הצעיר מנהיגים, תומכים ומכוונים למטרה. הגירוש לקפריסין, ניסיונות הבריחה היצירתיים וחדורי המטרה להגיע לחופי הארץ, ובסופו של דבר הגעה לעתלית עם נעל אחת.

סולל דרך. אבא חצב דרכים חדשות לאורך חייו, "את עולמנו אז נקימה, לא כלום אתמול מחר הכל" במובנים המופשטים והמעשיים. אבא פרץ וסלל דרכים בשרב ובקור ברחבי הנגב. עבורנו תמונתו, כצעיר שמח על גבי בולדוזר עם סיגריה בפה, שאינה מסתירה חיוך שובב, היא תמונת חייו.

האופטימיות חסרת התקנה אשר תמיד ידעה לראות את המטרה, והאמונה כי יצליח גם אם המטרה נראתה דמיונית ורחוקה, היא דוגמה לכולנו. בלעדיה, איך אפשר היה להקים קיבוץ? חבורת צעירים אופטימיים אך חסרי כל ניסיון מעשי, שהגיעו לנגב היבש והרחוק עם חלום, שאפילו הם לא יכלו לשער לאיזה גן פורח ומצליח יהפוך ברבות השנים.

המסירות הרבה שלו לקיבוץ, למדינה, לחברים, למשפחה, ואולי הבולטת ביותר – לאמא, בחירת לבבו, גם בימיה הקשים בהם טיפל בה במסירות אין קץ, באהבה ובאופטימיות המיוחדת שלו, בלי רגעי שבירה והיסוס ובהתגברות על הקשיים כאילו היו דבר של מה בכך.

ואולי התכונה החזקה, המוחשית והיום יומית ביותר היתה אהבת האדם באשר הוא. כילדים, חדר ההורים היה מרכז ארוח בלתי פוסק. יהודים, ערבים, מתנדבים, עוברי אורח, שכנים קבועים וכל הבא ליד. אבא היה מוצא אדם ומיד מזמין אותו, מכבד אותו, והופך כל מפגש אקראי לחברות. אבא לא הבחין בין שורשיו ולאומיותו של אדם אלא פתח את לבו לכולם. במזרח ירושלים היה מסתובב גם בימים קשים ומסביר שאין לו מה לפחד, הרי הם אחים ומשפחה שלו. תושבי אופקים בהם השקיע הרבה מזמנו היו אהבה גדולה שלו, והוא נתן את כל לבו לכל אחד ואחד מהם והרגיש כי הוא חלק מהם והם חלק ממנו.

כל עובר אורח או ילד על מדרכה לא עבר ללא שלום קולני ושיחה קצרה, הערה או הזמנה. זה היה טבוע בו כה חזק עד שנהג לומר שמי שלא רוצה להגיד לו שלום, שיעבור למדרכה אחרת...

ועם כל זאת, אבא גדל כבן יחיד והיה רגיל שידאגו לו. רוקסנה, כפרק ב' של חייו, סיפקה לו את הדאגה והפינוק שהיה כה זקוק להם, ואבא היה בר מזל למצור אותה.

כשנשאל לשלומו היה אבא משיב בשפתו וסגנונו המיוחד :חלום". אז תמשיך לחלום והחלום שלך ימשיך לצמוח ולפרוח כפי שחלמת, והלוואי וחלק מתכונותיך הייחודיות והברוכות דבקו בנו ובכל האנשים סביבך, וימשיכו לעשות עולם אופטימי וטוב יותר.

                                                                                    ילדיך, נכדיך וניניך האוהבים.